המוח השקוף

"טראנסבריין היא חברה מובילה בתחום אבחוני מחלות הנפש. האלגוריתמים שלנו יודעים לזהות תוך מספר שניות על סמך תמונת MRI או CT האם הפציינט סובל מפוסט טראומה, הפרעת קשב וריכוז, דיכאון או OCD. ובקרוב מאוד נדע לזהות גם סכיזופרניה!" התגאתה טלי. "אבל זה לא לפרסום כרגע," הוסיפה בקול ממתיק סוד.

סטפני הנהנה.

"את צריכה להבין, בחברה שלנו אנחנו לא מגייסים סתם אנשים. רגילים. האנשים שעובדים כאן הם בחזית התעשייה. חוד החנית. מספר אחד בתחום שלהם. אנחנו לא מגייסים מספרי שניים וגם לא שלוש וארבע. את מבינה? כל אחד כאן הוא יהלום מלוטש, אז בואי תשכנעי אותי שקורצת מהחומר שמתאים לכאן." טלי הביטה בסטפני במבט חודר.

סטפני בלעה את רוקה והנהנה שוב. הקארה המדויק שלה התנועע בקצב מתאים.

"יופי. אז ספרי לי קצת על עצמך,"

"סיימתי בהצטיינות יתרה תואר בהנדסה באוניברסיטת תל אביב. פרויקט הגמר שלי עסק בפענוח תמונות רפואיות בעזרת אלגוריתמים מסתגלים... לפני זה שירתתי בצבא. הייתי קצינת שלישות. קיבלתי הצטיינות הנשיא. לפני זה למדתי בתיכון. סיימתי בהצטיינות...."

"ספרי לי בבקשה על שלוש תכונות רעות שלך," קטעה אותה טלי.

"אני... אני לא מתפשרת..."

"פרפקציוניסטית, את רוצה להגיד?" טלי חייכה חצי חיוך. באופן אוטומטי היא דחתה את כל מי שענתה לה את התשובה הנדושה הזו. חוץ מזה שהיא עצמה היתה פרפקציוניסטית, וידעה לזהות אחת כשזו עמדה מולה. סטפני לא היתה פרפקציוניסטית, זה היה לה ברור.

"לא, לא פרפקציוניסטית," סטפני חייכה חיוך דק ונעה בכסאה. "אני לא עוזבת דברים עד שהם עושים לי הגיון. אם אני חושבת שיש עוד דברים נסתרים אני ממשיכה לחקור עד שאני יורדת לשורש העניין. את מבינה?"

טלי הנהנה, למרות שזה עדיין נשמע לה כמו וריאציה של פרפקציוניזם. ובכל זאת החליטה לקבל את התשובה על סעיף מקוריות.

אחרי שאלון מקצועי ארוך בו טלי ניסתה שוב ושוב להתקיל את סטפני, טלי השתכנעה שמדובר כאן במישהי שבהחלט עשויה להתאים לצוות שלה.

"שאלה אחרונה, איפה את רואה את עצמך עוד חמש שנים?"

נמאס לה לגייס עובדים שכל מה שהם ראו בתפקיד הקיו-איי זה תחנת כניסה לעולם ההייטק. כאלו שחשבו שאם יתחילו כבודקים תוך שנה יהפכו למפתחים וירוויחו משכורות עתק. היו כאלו שבלי בושה חתרו תחתיה ושאפו להגיע לתפקיד ניהולי. 'יום אחד', אמרו לה, כשהתכוונו למעשה תוך שנה וחצי גג שנתיים. וכשלא קיבלו מה שרצו עזבו בלי לחשוב פעמיים. והרי היא עבדה כל כך קשה להתמקצע במוצר ולהיות מומחית בתחום עד שקודמה לנהל את הצוות, שלא יכלה לסבול את המחשבה שהילדה שמולה מתכננת להיות שווה לה תוך שנתיים. דור הולך ופוחת, חשבה מאוכזבת.

"אני מאמינה שהעולם של בדיקות התוכנה מתאים לי. אני רואה את עצמי בתפקיד הזה גם עוד חמש שנים, בתקווה שאתקבל,"

"ומה עם תפקיד ניהולי? זה משהו שיכול לעניין אותך?"

"לא. אני אוהבת לעבוד עם הידיים. לחקור, להתנסות... ניהול לא... זה לא אני."

---

בקלילות סטפני צלחה את תהליך החפיפה המייגע והפכה לעובדת החדה ביותר בצוות. היא היתה יסודית מאוד וסיימה את משימותיה לפני הזמן. טלי הופתעה לטובה מביצועיה ותהתה האם מיהרה לקבוע איכותו של דור שלם על סמך כמה ניסיונות כושלים שחוותה.

ובכל זאת, משהו בה לא נתן לה לסמוך לגמרי על סטפני. אולי זה בגלל שהתחברה לריאן, שהיה העובד הגרוע בצוות. טלי כבר עמדה לפטר אותו, אך אז נכנסה גרסה חשובה והיא לא יכלה להרשות לעצמה לאבד מיוזמתה איש צוות. לפטר אותו תמיד תוכל, ניסתה לעודד את עצמה בכל פעם שראתה אותו מגיע למשרד בשעה מאוחרת מדי ומעז לשים את התיק וללכת לשתות קפה.

ריאן היה בן הזוג של אחת החברות הבודדות שנותרו לטלי. הגיוס שלו היה טעות. היא הבינה זאת בערך שבוע אחרי שגייסה אותו. הוא היה מעופף ושכח כל דבר שאמרה לו. פעמיים כבר מצאה אותו גולל בפייסבוק וכששאלה אותו על מצב התקדמות המשימות שלו הביט בה בעיני עגל תוהה באילו משימות מדובר. אחרי שכמה פעמים שכח לבצע את הבדיקות שהורתה לו החלה לנהל אחריו מעקב צמוד. היא שלחה לעצמה כל מייל ששלחה לו ותיעדה כל פגישה בינהם במסמך מסודר, לבל יתמם כשתשאל אותו לסטטוס המטלות שלו.

יותר לא תסכים לגייס מועמד שיש לה קשר כזה או אחר, סיכמה לעצמה את השיעור שלימד אותה ריאן והיווה תזכורת יומיומית לכישלון שלה.

סטפני לעומת זאת הזכירה לה את עצמה. בטוחה בעצמה. חוצפנית במידה. עומדת על שלה. בכל פעם שניגשה לרוביק המפתח הראשי עם באג שמצאה, ניסה לנפנף אותה בתואנה שזה חלק מהפיצ'ר. היא לא ויתרה והיתה מוכנה אפילו להגיע למנהל הפיתוח להכריע את הכף. ולאחר ששיטחה את טענותיה בפניו הוא תמיד הכריע לטובתה.

"הכפתול של הפיצ'ל צליך לפתוח פופ אפ חדש," אמר מנהל הפיתוח לאחר שהשתכנע מדבריה. הוא תמיד השתכנע מדבריה.

סטפני מעולם לא לעגה ללקות הדיבור של מנהל הפיתוח, ציינה לעצמה טלי והביטה בריאן מסתיר את צחוקו מאחורי צעיף צבעוני מטופש. החיבור בינהם הכעיס אותה מאוד. אולי בגלל זה לא סמכה עד הסוף על סטפני. משהו בה היה לא פתור עד הסוף. יש לה חוש שישי לדברים האלה.

---

"טלי?"

טלי השתהתה עם עיניה על המסך. היא עברה על כל המיילים ששלחה לריאן. היא זכרה שהיתה שם משימה שביקשה ממנו לעשות והוא ודאי לא עשה. ועכשיו היא לא מצאה את זה. זה שיגע אותה. משהו ש"מדיקל-ויו", אחד הלקוחות הגדולים שלהם ביקש. היא לא זכרה מה זה, רק שזה היה בעדיפות עליונה. שוב פעם התחרטה שלא פיטרה את ריאן. עדיף להיות בחוסר באנשי צוות מאשר להישען על משענת קנה רצוץ כמו ריאן. היא נשפה בקול.

"כן?" הרימה את עיניה אל סטפני שעמדה מעליה.

"במקרה פתחתי את העמוד של הפיצ'ר שלך, זה שבודק את הסכיזופרניה..."

טלי לקחה על עצמה לבדוק את הפיצ'ר הכי מאתגר במוצר. למרות שהיתה עסוקה רבות בניהול הצוות החצי מתפקד שלה, היא לא יכלה להרשות לעצמה להפקיר את פיצ'ר הדגל בגרסה הקרובה בידיים לא מיומנות.

"סתם, שיחקתי איתו קצת, והזנתי תמונת MRI תקינה."

"אוקי," טלי תהתה למה סטפני עוברת אחריה ובודקת פיצ'רים שהיא בודקת.

"וקיבלתי התראה חיובית. כאילו שהפציינט סובל מסכיזופרניה. למרות שזה לא נכון. זה פולס פוזיטיב."

טלי זינקה מהכיסא. "תראי לי," ביקשה.

---

סטפני הצילה אותה, ידעה טלי. היא היתה עפה מטראנסבריין אם סטפני לא היתה מגלה את הבאג הזה. למזלה היא באה להראות לה בזמן. בכל פעם שטלי חשבה על הפדיחה שנמנעה ידיה נעו כמו מעצמן מנסות להסתיר את פניה. זה הכל בגלל ריאן. אם לא היתה צריכה לבדוק אותו כל הזמן במקום את הפיצ'ר שלה, היתה עולה על הבאג הזה בזמן.

וסטפני... היא באמת לא מתפשרת, שמחה טלי. בדיוק כמו שאמרה לה אז, בראיון. הן היו דומות, חשבה. אולי יהיו גם חברות, חייכה לעצמה. זה יכול לעבוד הפעם.

פעם, כשרק התחילה לעבוד בטראנסבריין, היו לה הרבה חברים וחברות. הם היו צוות מלוכד. עשו הכל יחד. הלכו להופעות, טיילו בשבתות. פעם אפילו טסו יחד לחו"ל. סוף שבוע הכל כלול בריזורט בכרתים. זה היה כיף, נזכרה. אחרי שקודמה להיות ראש הצוות זה בבת אחת פסק.

זה היה לה מוזר שפתאום אין יותר מפגשים בערבים, אבל היא ייחסה את זה לגרסה העמוסה שנחתה עליהם. חוץ מזה שהיא עצמה היתה עסוקה בלהוכיח את עצמה בתפקיד החדש. זה הרגיש לה משונה לומר לחברים שלה מה המשימות שלהם או לגעור בהם שהם לא עומדים בקצב.

ואז היא גילתה שיש להם קבוצת וואטסאפ משלהם והם דווקא ממשיכים להיפגש כרגיל, רק בלעדיה. היא נעלבה מאוד, אבל היא לא יכלה לומר להם זאת. היא היתה מעליהם. היא ניהלה אותם. זה היה משונה. עווית עברה על גופה כשנזכרה. כאילו הנחיתו עליהם מישהי מבחוץ, חדשה, ולא אחת מהם. הם התנכרו לה והיחסים בינהם הפכו להיות מקצועיים בלבד. כמה בכתה בשירותים באותה התקופה.

הוקל לה כשהראשון התפטר. כשכולם עזבו בעקבותיו היא כבר כעסה. הם פירקו לה את הצוות. צוות שהיא נתנה לו את כל כולה. היא לקחה נשימה עמוקה. היא לא תיתן לזה לעצור אותה. מכה קטנה בכנף. היא גייסה צוות חדש והכשירה אותו לבדה. אבל הקפידה לשמור עם כולם על יחסים מקצועיים נטו.

---

"הקיו-איי סיים לבדוק את הגרסה, אפשר לשחרר אותה," הודיעה טלי בפגישת הגרסה.

"תודה לבה טלי," הודה לה מנהל הפיתוח ופנה לראש צוות אחר.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת והדלת של חדר הישיבות נפתחה. זו היתה סטפני. טלי הביטה בה חוששת. הרי רק לפני חצי שעה סטפני הודיעה שסיימה להריץ את בדיקות השפיות והכל תקין.

"סליחה שאני מפריעה," סטפני התנצלה, "אבל יש באג. קריטי. המערכת קורסת בכל פעם שמעלים תמונה,"

"איך... איך זה יכול להיות... הרגע אמרת לי שסיימת..." גמגמה טלי תחת מבטו הבוחן של מנהל הפיתוח.

"לוביק, לך, תסתכל על זה," ראש הפיתוח היסה אותה. היא דימתה לשמוע אכזבה בקולו.

הכעס על כך שהביכה את עצמה מול כל מנהלי החברה פעפע בה עד תום הישיבה. מיד בסיומה היא מיהרה לעמדה של סטפני. רוביק ישב שם וחקר את הבעיה במלוא המרץ. סטפני ישבה לידו.

"למה אמרת לי שסיימת את הבדיקות?" טלי לא התכוונה, אבל הצעקה השתחררה מפיה.

כל נוכחי האופן ספייס סובבו אליה את ראשיהם. סטפני הביטה בה כאילו היתה אחוזת שיגעון.

"אני לא אמרתי לך דבר כזה," התגוננה סטפני.

"בטח שאמרת. לפני שהלכתי לישיבה. שאלתי אותך. גם ריאן שמע. אתה זוכר ריאן?"

ריאן שצפה במשחק כדורגל בשידור חוזר נענע בראשו לשלילה.

"טלי, אני נשבעת, לא אמרתי לך דבר כזה. למה שאני אגיד? לא סיימתי. הבדיקה הכי חשובה נשארה לי. והנה, היא נכשלה. בגלל זה באתי ישר להודיע. שלא תכעסי שלא הודעתי."

טלי צנחה על הכיסא לצידה של סטפני. הכיסא היה תקול ושקע תחת משקלה בכמה סנטימטרים. היא שפשפה את עיניה וחיפשה במוחה תשובה. יכול להיות שרק דמיינה את זה? היא היתה בטוחה שסטפני אמרה שהכל נבדק, אבל עכשיו, מול הביטחון המלא של סטפני לפתע לא היתה בטוחה. אולי זה פשוט מה שרצתה לשמוע? היא חשה את רקותיה פועמות.

"קחי, תשתי מים," סטפני הניחה בידה כוס חד פעמית שקופה מלאה מים קרים מבר המים שעמד בפינה.

"תודה," היא לגמה במהירות והקדימה קנה לושט. היא החלה להשתעל ושוב כל יושבי האופן ספייס לטשו בה עיניים. היא הרגישה כמו קריקטורה.

"טוב, תעדכני אותי מה קורה," אמרה לאחר שהצליחה להסדיר מעט את נשימתה. היא התרוממה מהכיסא ויישרה את חולצתה כמנסה להחזיר לעצמה מעט מהתדמית הרצינית שעוד נותרה לה והלכה לשירותים. בדרכה לשירותים נתקלה במנהל הפיתוח.

"נו, יש העלכה מתי זה יפתל?" שאל בקול רועם.

לא היה לה מושג. מרוב שהיתה עסוקה בשקר של סטפני שכחה לברר מה קורה. היא הצביעה על דלת השירותים הסמוכה ופלטה "סטפני תעדכן אותך," ונבלעה בחלל השירותים.

---

מאז התקרית הזו התייחסה לסטפני בחשדנות. היא נאלצה לוודא אותה, ממש כמו את ריאן ולתעד את כל מה שאמרה לה בסיכומי ישיבות אותן שלחה לה במייל ודרשה שתאשר במייל חוזר. מדי פעם שחזרה את השיחה ההיא בינהן לפני הישיבה, בה סטפני אמרה שהכל נמצא תקין וניתן לשחרר את הגרסה. איך היא העזה לשקר לה במצח נחושה, תהתה. הרי שתיהן יודעות שהשיחה הזו התקיימה גם התקיימה. ופתאום בגלל שסטפני גילתה טעות בעבודה שלה עצמה היא מנסה לחפות על טעותה במחיר הקרבת המוניטין של טלי? ומה היא חושבת לעצמה, וכבר חשה את חזה הולם, שאם היא תסתכל לה בעיניים ותגיד שהשיחה הזו מעולם לא התקיימה, אז טלי תשכח מה שהיה ותאמין לה?

משהו פה ממש לא הסתדר לה וטלי תהתה מדוע סטפני נהגה כפי שנהגה. מה היא הרוויחה מזה, בעצם? מה היא הרוויחה מלהביך את טלי מול כולם? טלי נזכרה כיצד יצאה מהשירותים וראתה את מנהל הפיתוח יושב לצידה של סטפני בזמן שהיא מסבירה לו באריכות את הבעיה שמצאה וכיצד נפתרה. וכיצד הביט בה מנהל הפיתוח בהערכה מופתעת, בדיוק כפי שהביט בטלי שמונה שנים קודם לכן. וכשטלי התקרבה שאל לדעתה, אך לא היה לה מה להוסיף מאחר ולא היתה מעורה בפרטי הבאג ולא בפתרונו. ושוב ראתה את זיק האכזבה במבטו.

ואז היא הבינה. כמה טיפשה היתה. הרי זה ברור מה סטפני הרוויחה מכל זה. והיא הצליחה לערער אותה ככה שהיא חשבה שהיא דמיינה את השיחה. סטפני חותרת תחתיה! בוודאי! לא להאמין. היא עוד לא שנה בחברה והיא כבר חושקת בתפקיד שלה. היא צריכה להיות חכמה ממנה. היא צריכה לשקם את המוניטין שלה ובד בבד למצוא טעות בעבודה של סטפני ולהעיף אותה בהקדם, לפני שתגרום לה נזק ממשי.

השעה היתה כבר מאוחרת. היא נשארה אחרונה במשרד. היא דרכה את האזעקה ויצאה. בדרך הביתה על הכביש המהיר שחזרה בזיכרונה את כל הפעולות של סטפני מאז החלה לעבוד בטראנסבריין. היא ראתה אותה באור שונה. כשהאור ברמזור התחלף לירוק היא פנתה שמאלה ולפתע חשה מכה חזקה שהעיפה אותה הצידה על הדלת.

הראש שלה כאב. הוא הלם בחוזקה בתוך עצמות הגולגולת. החגורה הותירה כאב עמום אך מטריד לאורך צווארה. היא לא יכלה לסובב את ראשה. היא נשמה כמה נשימות עמוקות. הזמן כמו עצר מלכת. היא שמעה כל מיני קולות מבחוץ אבל הכאב במוחה פמפם והשתלט לה על המחשבות. רק אחרי דקות ארוכות היא הצליחה לשחרר את חגורת הבטיחות. היא הסיעה בזהירות את הרכב הצידה שלא יפריע לתנועה. בכאב רב הביטה סביב, אך לא מצאה את הרכב הפוגע. כמה עוברי אורח התעניינו בשלומה אך היא נפנפה אותם כשאמרו שלא ראו את הרכב הפוגע. בזהירות נסעה הביתה לבחון את הנזק שרכבה ספג.

למחרת במקום לנסוע לעבודה נסעה למיון. הכאב בצווארה לא נתן לה מנוח והיא לא הצליחה למצוא תנוחה נוחה לישון בה.

"תראי, נראה שהיה לך מזל גדול," אמר הרופא לאחר שבחן את התצלום שביצעה. "שללנו זעזוע מוח. אין לך שברים או נזקים אחרים,"

"אבל מה לגבי הכאבים? בצוואר?" טלי עיסתה את צווארה להקלת הכאב.

"מדובר בכמה רצועות שנמתחו. זה כואב, אבל זה יעבור. אני רושם לך שבעה ימי מחלה. תנוחי וזה יעבור." הוא הקליד כמה נתונים במחשב והמתין לפלט המדפסת. בתחתית הדף ששלף לחץ עם חותמתו ברעש גדול והגיש לה. "יש שאלות?"

"אפשר לקבל את הדיסק של התמונות?" שאלה.

---

היא לא ניצלה אפילו יום נוסף של חופשת מחלה. בכאב רב הגיעה למחרת לעבודה. היא חששה מהנזק שסטפני עלולה לגרום בזמן שלא תהיה שם להגן על עצמה. בטח ובטח ביום של שחרור גרסה עם פיצ'ר הסכיזופרניה החדש שהיא בדקה. ובנוסף הפעם עליה לתקן את המוניטין שנהרס באדיבותה הרבה של סטפני.

במשרד דחתה את כל ההערות המתעניינות בשלומה. אין לה זמן, הודיעה לכולם. היא היתה צריכה לחזור על כל הפעולות של סטפני ולוודא שהפעם היא לא מוליכה אותה שולל. על ארוחת הצהריים דילגה והמשיכה לבצע עבודה כפולה – גם את המשימות של סטפני וגם את שלה.

בהערכת המצב הודיעה למנהל הפיתוח שהבדיקות בעיצומן וככל הנראה יסתיימו לקראת חצות, על אף שסטפני הודיעה שהכל עבר בהצלחה. היא לא תקנה את זה הפעם.

ובאמת, קצת אחרי שמונה בערב היא מצאה באג חמור באחת הבדיקות של סטפני. סטפני כבר הלכה הביתה, כך שלא יכלה להוכיח אותה על טעותה.

רוביק שלשמחתה שהה במשרד באותה העת כבר נחפז לתקן ולהכין לה גרסה חדשה. היא המתינה לבדה באופן ספייס שפתאום נראה לה גדול. היא חיפשה בתיקה חטיף אנרגיה ששמרה לעיתות מצוקה כמו זה וידה נתקלה במשהו קשיח. זה היה הדיסק שקיבלה מהמיון.

היא שמחה שיש לה מקרה בדיקה נוסף. כשרוביק הופיע עם הגרסה מוכנה אמרה שיש לה עוד בדיקה לערוך. יחד איתו הכניסה את הדיסק למחשב והעלתה את סריקת המוח שלה.

"זה שלי, מהתאונה שלשום," סיפרה, על אף שיכול היה להסיק זאת לבד משמה שהתנוסס על התמונה. "בוא נריץ את האלגוריתם החדש של הסכיזופרניה, נראה שהכל עובד כמו שצריך."

"טוב, אבל אחר כך אני זז," הודיע אחרי שהביט בשעון שבנייד שלו.

היא הנהנה ולחצה על הכפתור המתאים. הם חיכו כמה שניות בזמן שהאלגוריתם רץ וחיפש התנהגות שמאפיינת חולי סכיזופרניה. כשסיים קפץ חלון המודיע על התוצאה.

"אני לא מאמינה," היא אמרה בחדוה. "מצאתי עוד באג. תראה!"

שניהם הביטו במסך, עליו הופיע באדום 'תוצאה חיובית: החולה סובל מסכיזופרניה'.

"זה לא הגיוני," רוביק אמר. "תביאי לראות,"

הוא פתח את קובץ הלוגים וקרא אותו במשך כמה דקות. "הכל נראה בסדר, זה מוזר מאוד." מלמל ואחר כך הוסיף "תשלחי לי את התמונה הזו, אני אבדוק אותה במחשב שלי,"

הוא נעלם במסדרון והיא שלחה לו את צילום המוח שלה. אחרי פחות מעשר דקות צלצל הטלפון. זה היה רוביק.

"דיברתי עם דוקטור וייס," אמר. דוקטור וייס היה הרופא השותף של החברה. הוא זה שהמציא את האלגוריתמים במוצר. "שלחתי לו גם את התמונה."

"אוקי, ו...? מצאתי באג באלגוריתם?" טלי התלהבה. זו תהיה הדרך הכי קצרה בעולם להחזיר לה את המוניטין שאבד לה. היום תשלח מייל שבזכותה נמצא באג קריטי באלגוריתם. מנהל הפיתוח בטוח יעריך אותה מחדש. וסטפני... היא תפטר אותה שלא בדקה כמו שצריך. מושלם.

"אז זהו... שלא. הוא אמר שהתשובה שהתקבלה נכונה. לפציינט יש סכיזופרניה."

היא שתקה.

"אולי קלה. את זה הוא לא יודע להגיד. אבל הוא בטוח בזה. הוא בדרך לכאן לדבר איתך."

היא ניתקה. היא שלפה את הדיסק מהכונן, לקחה את התיק שלה ומיהרה החוצה.

---

דיסקליימר

הסיפור הוא פרי דמיוני, כל קשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט

חזרה לעמוד הסיפורים