פרויקט ניאו

הדפתי את דלת הזכוכית הגדולה ונכנסתי למשרד. כשרק התחלתי לעבוד כאן סלדתי מהפרווה האדומה והלבנה שעיטרה את דלפק הקבלה. המשפט הממוחזר של וולט דיסני על כך שאם אפשר לחלום על משהו אפשר גם ליצור אותו השקיף עלי מעל פקידת הקבלה. תהיתי בכמה סטארטאפים הקשקוש הזה מתנוסס על הקיר וכמה מהם שרדו.

---

"למה בכלל הסכמת לעבוד שם, אם את שונאת שם הכל?" שאל אותי פעם ג'ון כשעוד היינו בקשר.

"אתה מכיר אותי," משכתי בכתפי "מה הסיכוי שאמצא מקום עבודה שאני לא שונאת בו משהו?"

ג'ון הנהן בהיסוס.

"וחוצמזה, הם משלמים טוב. ממש," הדגשתי.

---

אחרי שהעברתי את טביעת האצבע במערכת הנוכחות ניגשתי הישר לעמדת הבריסטה. חיכיתי בסבלנות לתורי אבל אז הגיעה תום ונעמדה מאחורי.

"שמעתי שהיום בפגישת חברה ביל ידבר על פרויקט ניאו," היא אמרה במסתוריות.

משכתי בכתפי. מאז שהיא גילתה לצביקה ראש הצוות שלנו מה אני באמת חושבת על העיצוב המזעזע של האפליקציה שלנו (כמה אפשר לראות את הצבעים אדום ולבן באפליקציה אחת?) אני נזהרת בדבריי לידה.

למזלי בדיוק הגיע תורי.

"הפוך חזק, רותח, בלי קצף עם חלב דל," אמר הבריסטה. לא היה לי מושג מה שמו.

הנהנתי וחיכיתי לקבל את הקפה שלי בכוס זכוכית. 'לאבלי מחבקת את כדור הארץ' הודיע ההדפס האדום-לבן על הכוס.

"ניפגש באופן ספייס," חייכה אלי תום במתק שפתיים.

הוצאתי את המחשב מתיק הגב עליו התנוסס הלוגו של לאבלי בעל הלב הכפול. לגמתי מהקפה המהביל והתחלתי לעבוד.

"אהבה. זה כל הסיפור. לאבלי היא חברה שחרטה על דגלה להביא חדשנות לעולם האהבה והדייטינג," נאם ביל בפגישת החברה מאוחר יותר באותו יום. את הנאום הזה הכרתי בעל פה, מה שלא הפריע לו לחזור עליו בכל הזדמנות. "לא עוד הכרויות על סמך המראה החיצוני או נתונים יבשים – גובה, סיגריות וגיל. לאבלי מביאה שינוי מרענן לאקוסיסטם – הכרויות על סמך אלגוריתם שפותח על ידי טובי הפסיכולוגים בתחום, שלא מבייש את זה של גוגל אם לומר לכם בכנות, שמבצע התאמות אוטומטיות בין גברים לנשים," בשקף הופיעו תמונותיהם של שלושת הפסיכולוגים שעבדנו איתם. "ומה אני אגיד לכם, זה הוכח מדעית!" עכשיו הופיעה תמונה של מלי, אשתו של ביל אותה הכיר על פי האגדה בלאבלי.

מחיאות כפיים קטעו את דבריו של ביל שלבש חליפה מחוייטת בצבע אופ-וייט ועניבה אדומה. הנעליים שלו היו מצוחצחות כמו הגיע לטקס האוסקר.

"ועכשיו – כמו שחלקכם בטח ניחשתם – פרויקט ניאו!" הכריז בהתלהבות.

על המסך רצו ספרות ואותיות ירוקות בסגנון מטריקס. כן, בטח, אנחנו ממש חדשניים כמו שמטריקס היה בזמנו, חשבתי. בלאבלי לא יכולתי להרשות לעצמי להיות צינית בקול רם. כולם היו כל כך נלהבים ומרוגשים כל הזמן, כאילו אנחנו עומדים על סף פריצת דרך למצוא תרופה לסרטן, ולא בסך הכל מפתחים עוד וריאציה לטינדר.

---

"אולי את כל כך צינית לגבי זה כי ביננו זה נגמר," אמר ג'ון באותה פגישה כשסיפרתי לו שאני מתחילה לעבוד בלאבלי.

"מה הקשר, אתה מכיר אותי, תמיד הייתי צינית,"

"כן, אבל עכשיו את הרבה יותר... נבזית..."

"אבל אתה אוהב את זה, נכון?" אמרתי והורדתי חולצה.

הוא נהם משהו לא ברור והתפשט גם הוא.

אחרי שגמרתי נשכבתי על הגב בפישוט איברים. הוא משך במעלה רגליו את הבוקסר עם עיטורי עלי הגראס שלו ופתאום אמר בקול צרוד "גילי, את האמת עכשיו, את לא מתחרטת?"

שתקתי.

"שביטלנו הכל. את לא חושבת שזה היה יכול לעבוד ביננו?"

"לא מתחרטת. מה יש להתחרט? אני לא רוצה להתחתן ואתה כן, איך זה יעבוד ביננו?"

זאת היתה הפעם האחרונה שדיברתי עם ג'ון. כמה חודשים לאחר מכן ראיתי בפייסבוק שהוא התארס.

---

"פרויקט ניאו הוא פרויקט שיביא את לאבלי להיות ראשונה בתחומה בעולם ההכרויות. אנחנו מתכננים להפוך את השוק הזה ובימים אלו אנחנו נמצאים בגרסת הבטא. כרגע הפרויקט סודי ביותר וקומץ נבחרים מבינכם יעבדו בצוות משימה חדש שיצטרף לאנשי הפרויקט. צביקה יהיה ראש הצוות החדש ומי שייבחר לעבוד על ניאו יקבל הודעה בנפרד. כן, כן, מגיעות לצביקה הרבה מחיאות כפיים."

לא מחאתי כפיים לצביקה. סתם שמוק שעושה מה שאומרים לו בלי טיפת מחשבה מקורית.

הנייד שלי רטט והסתכלתי לבחון את הנוטיפקציות. לאבלי שלחה לי התאמה.

כל עובדי הקיואיי הונחו להתקין את האפליקציה על הניידים שלהם. שנאתי את זה, אבל ככה מצאתי את התקלות הכי קריטיות במוצר.

נכנסתי לראות את מי האפליקציה המזוויעה הזו שידכה לי הפעם. אולי אמצא איזה באג שיקנה לי עוד כמה נקודות אצל צביקה, או מי שלא יהיה שיחליף אותו.

'הי, אני חדש פה, איך זה עובד?' הופיעה לי הודעה בצ'אט.

'אל תשאל שאלות, לא תשמע שקרים,' עניתי לניר, 40, הרצליה. לרוב תשובה כזו מפלטרת חצי מהפונים אלי ומשאירה רק את אלה שעוד איכשהו אפשר לתקשר איתם.

'אני חושב שהפעם האחרונה שענו לי ככה היה כששאלתי את המפקד שלי מתי יוצאים הביתה,'

'יש סבירות של 7.5 אחוז שאני המפקד שלך,'

'תפוחי, זה אתה? התגעגעתי לשבתות שלנו יחד,' התשובה שלו שעשעה אותי.

'הלו, הלו, זה אפליקציה לסטרייטים, שאני לא אמצא את עצמי בתוך יוסי וג'אגר,' עניתי לו חזרה.

'אם היית רואה את השבתות שלי לא היית דואגת,'

שלחתי לו אימוג'י מחייך כדי לצאת ידי חובה. בדרך כלל השיחה מדרדרת לכמה אימוג'ים עלק שנונים ונעצרת כאן, ואז צביקה לא יכול לבוא אלי בטענות שאני לא עונה.

'לא, אל תעברי לאימוג'ים עכשיו. אימוג'ים הרגו את כוכב הקולנוע,'

'אתה אשכרה בוחר לא להתכתב באימוג'ים?' מאיזו שנה אתה?'

'מיושן, הא? עלית עלי, אני אולד סקול,'

כולם מחאו כפיים. הרמתי את הראש. על המרקע התנוסס הסלוגן 'לאבלי. האפליקציה שתביא לך אהבה'. הישיבה הסתיימה והעובדים החלו לקום. הלכתי לעמדה שלי.

"מעניין את מי צביקה יבחר לצוות החדש שלו. אותי או אותך?" נדבקה אלי תום בכניסה לאופן ספייס וניערה אותי ממחשבותי.

"למה את חושבת שהוא ייקח אחת משתינו?"

"כי ברור שהוא יצטרך קיואיי, והוא כבר רגיל לעבוד איתנו."

"תום, את יכולה רגע לגשת אלי?" קולו היבשושי של צביקה בקע מהמשרד שלו.

תום חייכה אלי מאוזן לאוזן, נכנסה אליו וסגרה את הדלת אחריה. כעבור שעה קלה היא יצאה זקופה וקורנת וידעתי בלי שתאמר לי שהיא עוברת לצוות של פרויקט ניאו.

רציתי לדבר עם מישהו, לפרוק את התסכול שלי, אבל עם ג'ון לא דיברתי כבר חודשים ובלאבלי אין לי אף חברה. שלפתי את הנייד לחפש אוזן קשבת ברשימת אנשי הקשר, אבל הצ'אט של לאבלי השתלט על המסך.

'אז אני ניר, והיום פיטרו אותי מהעבודה. עכשיו תורך.'

'אז אני גיל והרגע קידמו מישהי עם הרבה פחות נסיון ממני,' כתבתי ואז הוספתי 'והיא גם פחות חכמה ממני. אני שונאת את העבודה שלי,' שלחתי.

'לפחות יש לך עבודה לשנוא,' הוא ניסה לעודד. 'אני, העבודה שלי מהיום זה אבטלה,'

'מה רע?' תהיתי.

'לא רע בכלל. תגידי, יש מה לעשות עם הקידום הזה? אולי תלכי לבוס ותגידי שאת רוצה את התפקיד?'

'לא יודעת, לא נראה לי. מה זה משנה עכשיו?'

'משנה, משנה, גם אם לא תקבלי את התפקיד עכשיו לפחות הוא יידע שאת גם בתמונה.'

'אני אחשוב על זה,'

מוזר לקבל עצה מבנאדם שאני לא מכירה, ועוד דרך לאבלי. אבל יש משהו בדבריו. ברגע שתום הגיעה לחברה והיתה כל כך נלהבת זה גרם לי לקחת שלושה צעדים אחורה. אולי בכלל צביקה לא יודע שאני שאפתנית לא פחות מתום?

'טוב, עשיתי את מה שאמרת...' לא יודעת למה היה לי חשוב לעדכן מישהו שאני לא מכירה.

'ו...?'

'הוא מרח אותי. אמר שבפעם הבאה הוא ייקח אותי בחשבון. אבל ראיתי שהוא לא באמת מתכוון.'

'זה לא משנה אם הוא מתכוון או לא. מה שמשנה זה שנכנסת לו למודעות. יכול להיות שעכשיו הוא לא מתכוון, אבל זה ישב לו בראש עד הפרוייקט הבא. את מבינה?'

'כן. טוב, מה נהיינו כאלו רציניים?'

'תכלס. אז איך זה עובד עכשיו? אנחנו מתכתבים כמו תיכוניסטים בצ'אטים של תפוז?'

צחקתי. איך אהבתי את הצ'אטים של תפוז. לפחות כשהחיבור לאינטרנט צלח. כתבתי לו את זה והוא שלח לי נקודותיים סגור סוגריים. באמת מיושן.

'ומה עם הסקסטינג?' שאלתי. 'הייתי אלופה בסקסטינג.'

'גם אני! אז את רוצה לומר לי שיש מצב שאת ואני עשינו יחד סקסטינג לפני עשרים שנה?'

'יש סבירות של 92.5% שזה בדיוק מה שקרה...'

בארוחת הצהריים ישבתי עם תום וצביקה. היא היתה עצבנית כי האוכל שלה לא הגיע וזה ניחם אותי במעט. הם דיברו בינהם על פרוייקט ניאו בקודים מוזרים שאני לא אבין.

'עכשיו אני צריכה לאכול עם הבוס שלי והנמסיס שלי ארוחת צהריים כאילו לא קרה כלום,' כתבתי שוב לניר.

'אני אוכל לבד באבטלה.'

'תאכל את הלב,'

'תאכלי את,'

'אז תגידי, עכשיו ברצינות, מה השלב הבא פה?'

'לא יודעת, אף פעם לא דיברתי עם מישהו כל כך הרבה באפליקציה,'

'זה מחמיא לי,'

לא עניתי לו.

'אז בא לך להיפגש לבירה?' הוא המשיך.

לא עניתי. כל הגברים אותו חרא.

בבוקר חיכתה לי הודעה ממנו. 'מה נבהלת? בגלל שהצעתי לך להיפגש? לא חייבים. מקסימום נמות,'

שלחתי לו סמיילי כדי לצאת ידי חובה.

'נו, מה נסגר איתך? תזרמי קצת,'

סגרתי את האפליקציה. אני לא זורמת. נקודה. תהיתי מה קרה לו פתאום. היה כל כך כיף לדבר איתו. ופתאום הוא התהפך. בדרך לעבודה הוא המשיך לשלוח לי הודעות על זה שבטח עברתי טראומה עם גברים ושהוא יכול לעזור לי אם רק אתן לו להתקרב ושבגילי אני לא בדיוק במצב של לסרב.

בעבודה תום היתה בלחץ.

"יש באג קריטי בניאו," היא פלטה קצרות. "משתמשי הבטא שלנו הפסיקו את השימוש באפליקציה לחלוטין." היא היתה נרעשת.

כל היום היא וצביקה עבדו בלחץ מסביב לשעון בזמן שאני שתיתי קפה בנחת. אולי זה לא כזה גרוע שקידמו אותה ולא אותי. רק אחר הצהריים כשכל הבאגים תוקנו והותקנו על השרת הם יצאו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת.

'ערה?' ניר חזר לכתוב לי אחרי הפסקה ארוכה. 'סתם, תמיד רציתי לכתוב את זה למישהי. אני מצטער על מקודם. לא יודע מה עבר עלי. נלחצתי מהאבטלה.'

'הכל טוב,' כתבתי. שצביקה לא יתלונן שאני זאת שמסיימת שיחות. הוא תמיד מתלונן שאני לא יסודית מספיק כשאני מתנסה באפליקציה.

'אז איך בעבודה? יש חדש?'

'בסדר,' עניתי ואז הוספתי 'אז מה קרה לך?'

'סתם, דאגתי פתאום מה יהיה,'

'יהיה טוב. או שלא,'

'בא לך לבוא אלי לקפה במרפסת?'

חסמתי אותו. חשבתי שהוא אחר, נורמלי, אבל הוא כמו כולם. בשביל מה בכלל לטרוח.

המשכתי לעבוד מספר דקות נוספות ואז ביל הגיע בריצה. "איפה צביקה?" הוא שאל מתנשף. אגלי זיעה שלא אופייניים לו הופיעו על מצחו.

"יצא לאכול צהריים," עניתי לו.

ביל הביט בשעון. "עכשיו?"

"כן, הוא ותום עבדו כל ה..."

ביל קטע את דברי "שניהם יצאו לאכול??"

"כן..."

"אוקי, את גיל, נכון? את גם קיואיי..?"

"כן..."

"יש תקלה דחופה בפרויקט ניאו. בואי איתי. את מצטרפת לפרויקט. מעכשיו."

הלכתי אחרי ביל לחדר הישיבות שהוסב לטובת הפרוייקט.

"אספר לך בקצרה, כי את חייבת להיכנס לעניינים ולמצוא את התקלה," אמר ביל. "פרוייקט ניאו נולד אחרי שהבנו בלאבלי ש80% מהרושם הראשוני נעשה אצלנו במהלך הצ'אט שבו המשתמשים לא רואים תמונה של ההתאמות שלהם."

הנהנתי. את זה ידעתי כבר.

"אז החלטנו לעזור למשתמשים שלא יודעים להתנסח בצורה מרשימה, לתת להם דחיפה קלה."

"אוקי,"

"יצרנו בוט שלומד את התנהגות המשתמשים לפי התכתובות שלהם ברשתות החברתיות. אל דאגה, המשתמשים מאשרים לנו לקבל את המידע הזה. זה מופיע בתקנון שאף אחד לא טורח לקרוא."

המשכתי להנהן.

"זהו בעצם. פרויקט ניאו הוא בוט שכותב במקום המשתמשים להגדלת הסיכוי להתאמה. כך שהמשתמש לא יצטרך להתאמץ ולהרשים את הצד השני. ואז, כשהם כבר נפגשים יש סיכוי של 80% להצלחה כי עברנו את שלב הרושם הראשוני."

הייתי המומה, אבל ניסיתי להסתיר זאת. זה בטוח לא חוקי איפשהו שבוט יתחזה לבנאדם אמיתי, לא? תהיתי איך אני נכנסת לתמונה.

ביל המשיך להסביר, "משתמשי הבטא שלנו לא יודעים שהם משתמשי בטא. הם נבחרו באופן מאובטח ורק המערכת יודעת שהם משתמשי בטא. אנחנו עוקבים אחרי כל תכתובת ניאו באופן אישי, כי חשוב לנו להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים. אנחנו שואפים למאה אחוז הצלחה."

לא הבנתי. כבר היום קיימים משתמשים במערכת שמדברים עם בוטים?

"לפני חצי שעה משתמש31 עשה בלוק למשתמש782. אני צריך שתחקרי את האירוע ותמצאי את הבאג באלגוריתם."

הנהנתי. ביל יצא מהחדר מרוצה מעצמו והשאיר אותי לבד.

התיישבתי על המחשב ופתחתי את קובץ הלוג. כל הפרטים האישיים היו חסויים, אבל השיחה תועדה במלואה.

'בא לך לבוא אלי לקפה במרפסת?' היה המשפט האחרון שתועד. גללתי מעלה וקראתי את כל ההתכתבות.

נכנסתי למערכת ניהול באגים ופתחתי באג חדש "פרויקט ניאו נועד לכישלון – לא ניתן לזייף אהבה" אחר כך אספתי את החפצים שלי ויצאתי. במעלית מחקתי את האפליקציה של לאבלי.

---

דיסקליימר

הסיפור הוא פרי דמיוני, כל קשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט