אקווריום
- ליאת קמחי
- Sep 25, 2022
- 3 min read
"גלי, יש לך כמה רגעים?" פלג שאל אותי בדיוק כשהתרוממתי.
"אני שניה הולכת לשירותים ואז, בסדר?"
הוא הנהן בלי להסתכל עלי ואני עם בטן של חודש שמיני השתחלתי במעבר הצר שבין גב הכסא שלו לקיר ובירווזתי לשירותים. הכל כאב לי והבטן הכבידה עלי.
"סייף פילד שומרת על הסביבה" קראתי בשלט שהיה תלוי מולי על הדלת הסגורה בעודי כורעת מעל האסלה ומטילה את מימיי במרחק בטוח מהקרש. "אנחנו בסייף פילד מאמינים שהסביבה בה אנו חיים חשובה לא פחות מהגנת הסייבר 3D שלנו, ובניגוד אליה בעלת משאבים מוגבלים. השתמשו בהם בחוכמה."
כשחזרתי פלג משך אותי לאקווריום, חדר הישיבות השקוף שנמצא באופן ספייס.
קרסתי על הספה הרכה. הוא נשאר לעמוד מעלי נמנע מליצור קשר עין.
"בחודש האחרון היו חסרות לך שעות,"
"אוקי," המתנתי שימשיך, כי לא הייתי בטוחה שאני מבינה לאן הוא חותר. לא ייתכן ששבועיים לפני חופשת לידה הוא נוזף בי שאני לא עובדת מספיק שעות. הוא הרי לא ילד. גם לו יש אישה וילדה בבית. הוא מבין איך זה מרגיש לקראת סוף ההריון, וכמה זה נהיה קשה בשבועות האחרונים לבצע פעולות פשוטות כמו לקום או לשבת הרבה שעות. הבטן בדיוק זעה וחשתי את העובר בועט בהתרגשות מארוחת הצהריים שהסתיימה לא מזמן. ליטפתי אותו מבחוץ בהיסח הדעת.
"את צריכה לעשות את השעות שלך. את כולן," הוא בטש ברגלו בשטיח שהיה מקושט בדגים לחזק את אופיו האווקריומי של החדר.
"בחודש האחרון באמת נהיה לי קצת קשה לשבת תשע שעות ביום מול המחשב," הודיתי. "אבל אני מקפידה שהעבודה לא תיפגע. סיימתי את כל המשימות שלי בזמן, נכון?"
פלג היה ראש הצוות החדש שלי. מנהל הפיתוח משך אותו מגוגל או אפל או משהו כזה. הם היו חברים עוד מימי שמונה מאתיים העליזים, הקפידו להדגיש בכל הזדמנות.
מהשבוע הראשון שהגיע הבנתי שהוא לא מרוצה ממני. בכל פגישת עבודה הוא ניסה להתקיל אותי בשאלות וניסה להוציא אותי לא מקצועית. זה לא הלך לו, כי שחיתי בחומר והייתי בקיאה בכל פרט בעבודה. לא נורא, חשבתי לעצמי. אחרי כמה פעמים כאלו הוא יבין שאני תותחית, וישחרר ממני. אבל זה לא קרה.
השאלות האינסופיות שלו החלו לערער אותי בשלב מסוים. התחלתי להתבלבל. פתאום לא הייתי בטוחה בדברים שאמרתי והייתי צריכה לבדוק את עצמי שוב ושוב. 'טפשת הריון' הוא זרק פעם בקול רם כשגמגמתי בפורום של כל הקבוצה. כולם גיחכו סביבי. אבל אני ידעתי – זו לא היתה שום טפשת. זה היה הוא שגרם לזה בשאלותיו המציקות שלא מחכות לשמוע את התשובה. דמעות זעם עמדו להתפרץ מעיני אבל לקחתי נשימה עמוקה. זה לא שווה את זה, שיננתי לעצמי.
הוא מינה את אלון שיעשה מעבר על כל משימה שאני מסיימת. שיוודא שלא נעשתה שום טעות. פלג הציג את זה כאילו זה תהליך חדש שהוא מכניס לכל הצוות, אבל בפועל זו היתה רק אני שעוברת ביקורת באופן יומיומי. מובן שאלון לא מצא שום טעות. בפעם היחידה שכן מצא, פלג דיבר על הטעות האומללה הזו בישיבת קבוצה וכמה שהיא מסוכנת למוצר ועלולה ליצור פרצת אבטחה חמורה. כשבדקתי לאחר מכן שוב גיליתי שהטעות היתה בכלל של אלון. פלג בכלל לא התייחס לזה כשסיפרתי לו.
שיננתי לעצמי don’t let them get to you בסוף כל יום בעודי בבית שרועה על הספה ומחלצת את איברי הכאובים. זה לא שווה את זה, ליטפתי את הבטן הענקית ודמעות ירדו לכיוון אוזני.
סייף פילד היה מקום עבודה מדהים. לפני שפלג הגיע ניתנו לי המון הזדמנויות להתפתחות אישית ומקצועית. סדנת יצירתיות וחדשנות, קורס אנגלית, גישה חופשת למאגר קורסים אינסופי. קידום עמד על הפרק. והמון מתנות ופינוקים. מקרר גלידות במטבח, אייפון לכל עובד, בונוס של חמש ספרות, חופשה בבראשית. והיום כיף השנתי הפך לשבוע בקנקון במקסיקו עם בני זוג. איך יכול להיות שכל הטוב הזה נמחה בכזו קלות עם הגיעו של פלג?
"זה לא משנה," פלט פלג והמשיך לבטוש ברגלו בדג שבשטיח. "את צריכה להיות פה תשע שעות ואת תהיי תשע שעות. על זה משלמים לך,"
"אתה יודע שאני אוטוטו צריכה ללדת, ויש לי כאבים..." חייכתי אליו מנסה לפייס אותו. "אחרי הלידה אין בעיה, נחזור לשגרה,"
"הריון זה לא מחלה ולא תרוץ, כל עוד את פה את צריכה לעשות את השעות שלך. אין יותר ברור מזה,"
דמעות עלו בגרוני. חשקתי את שפתי והנהנתי.
"יופי, אני שמח שאת מבינה." הוא הנהן עוד הנהון לעצמו ויצא מהאקווריום מותיר אותי לבדי.
ממקום מושבי בחדר השקוף הבטתי בחברי הצוות שלי עובדים. צוחקים. שותים קפה בפינת המטבחון הקטן. פלג ניגש לאלון והם דיברו על משהו שהופיע על המסך של אלון. אף אחד לא הבחין בי. זה לא שווה את זה, מלמלתי לעצמי ללא הרף מנסה להירגע.
בתמיכת שתי הידיים התרוממתי על רגלי. הדמעות זלגו על פני. לאט לאט נעמדתי למלוא קומתי. ואז משהו פקע בי ונשטפתי בזרם של מים. קפאתי לרגע מופתעת מהתחושה שבתחתית בטני. מחיתי את הדמעות שעל פני, וגל צחוק ואושר עלה בי. בלי שאף אחד ישים לב לקחתי את חפצי האישיים והלכתי רטובה לאוטו. הדגים באקווריום שחו בשלולית שהותרתי אחריי עדות אחרונה לנוכחותי בסייף פילד.
דיסקליימר
הסיפור הוא פרי דמיוני, כל קשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט
Comments